<h1>שבלי הלקט הקצר דין גבינות גויים סימן ל"ב</h1>
<h2>דף לט:</h2>
שאלו את ר' על גבינות הרבה שעשו ישראל בבית הגויים והניחום שם ד' או ה' ימים כדי שיתייבש כדי שלא יתקלקלו בהבאתם והיו חתומים בחותם שכתוב בדפוס של עץ, ושכחו שם אותו הדפוס בבית הגוי, ויראים כי אולי יעשה הגוי אחר כך גבינות אחרות ויחתום אותם באותו הדפוס וגם יש מהן שאין חתימה ניכרת בהן לפי שמושיבין הדפוס על הגבינה בעודה רכה בת יומה ואין נקלטות האותיות ולפיכך רק רישומן ניכר וגם נחשב מושב הדפוס נכר על הגבינה. השיב ר', על הגבינות ששאלתם, התורה חסה על ממונם של ישראל ויש להתיר, כי טעם איסור גבינות גוים לר' יהושע בן לוי הוא משום נקור, ואפי' שהיא יבשה אי אפשר בלא צחצוחי חלב שהארס נשאר שם ולא יעכבנו מליבש כאשר פי' רבינו יעקב דמוכח בירושלמי דאי אפשר בלא צחצוחי חלב אטעמא דגילוי ששם נשאר הארס ולא כפי' רש"י דמוקי איסור גבינות אטעמא דחלב טמא לפי שאין הלכה כשמואל במקום ר' יהודה ובמקום ריב"ל שהלכה כמותו (לפני) ר' יוחנן לא כל שכן, וכן לא יאסרו אלו הגבינות שמא דטרח ומזייף הגוי משום עור קיבה של שחיטתן נבילה כי מלתא דשמואל, ומטעמיהו דרב חסדא ורב נחמן בר יצחק לא יאסרו דמקשינן תלמודא עליהו ועמדו בקושיא. וגם מטעם הוחלקה הגבינה בשומן החזיר לא יאסרו כי אם טרח ומזייף לא היו מחליקין בשומן חזיר. וכיון שאין באלו הגבינות איסור רק משום גילוי מותרין. לפי מה שאין אנו נזהרין עכשיו מן הגלוי. וגם אם יש הלכה כשמואל, יש להתיר, משום דלא טרח ומזייף. ובהרבה עניינים יחוש הגוי שמא כיון היהודי לעשות חותמו במקום מיוחד בגבינה שיש לו טביעות עין או סימן. ומעשים בכל יום כשמביאין הגוים יינות של ישראל בלא יהודי חתומין בשני שוליים על הגוי וסומכין על הגוי שמתיירא לקלקל חותמן פן יהיה ניכר אם יסירם ויחזירם. וגם כשנותנין להם עורות לעבד לשם כתבי הקודש מסמנין בנקבים במרצע כעין אותיות ואעפ"י כן אין חוששין לזייף דמירתת וירא שמא לא יכוון והוא הדין נמי הכא כי דואג שמא לא יכוין כדפרישית. ויש לומר נמי האי טעמא בגבינות דמירתת ולא מזייף כי הגוי ירא שמא יבא ישראל לקחת גבינותיו ויכיר שאין אלו גבינותיו מחמת היובש והלחלוחית שבהן, שיש שנעשו ביום שני או ביום ג' והם יותר רכות ולחות מאותן שהניח היהודי ביום א', ונראה לו שיהיה נתפס כגנב. מכל אלו הפנים נראה להתיר וכל שכן אם מצא היהודי הדפוס או החותם באותו ענין שהניחו בבית הגוי כאשר שמעתי. אבל ממה שאתה רוצה להתירם מטעם ספק ספיקא, ספק הוחלפו ספק לא הוחלפו, וספק העמידום העור קיבת נבילה או לא העמידום, אינו מתיישב לי זה הטעם, דאם כן, בלא ספק אם הוחלפו נמי תוכל להתיר כל גבינותיהן של גוים שיש לומר ספק לא העמידום בעור קיבה נבילה, ואם תימצא לומר שהעמידו בו ספק שלא נתן העור טעם בחלב, א"כ בטלת איסור גבינות הגוים, אלא מאי איכא למימר אע"ג דאיכא לספוקי ולמשרי, רבנן גזרו עליהן, והואיל ויש לומר שיצאו מתורת ספק איסור ונעשה ודאי איסור מטעם גזירה דידהו כמו שיצאו מתורת ספק שניהן על ידי גזירתם.
אמר רב, חבית בחותם אחד אסור וחלתית ומורייס ופת וגבינה, בחותם אחד מותר... חמפ"ג, ובחלתית ובמורייס אי אפשר לחותמן אלא בתוך כלי, אבל גבינה ופת אפשר לחותמה מעיקרא, וחותם שעליה כחותם שעל הכלי שתהיה בו ואם אין מכיר את החותם לא יאכלנה עד שתגיע ליד מי שהוא מכיר את החותם ויודע בו שאינו מזויף.
